שיטת בדיקה לביצועים אנטיבקטריאליים של טקסטיל

ישנן שיטות שונות לבדיקת הביצועים האנטיבקטריאליים של טקסטיל, אותן ניתן לחלק בעיקר לשתי קטגוריות: בדיקה איכותית ובדיקה כמותית.

1、 בדיקות איכותיות

עקרון הבדיקה

הניחו את הדגימה האנטיבקטריאלית בחוזקה על פני צלחת אגר שהוזרמה בכמות מסוימת של מיקרואורגניזמים ספציפיים. לאחר תקופה של תרבית מגע, יש לבדוק האם יש אזור אנטיבקטריאלי סביב הדגימה והאם יש צמיחה מיקרוביאלית על פני המגע בין הדגימה לאגר כדי לקבוע האם לדגימה יש תכונות אנטיבקטריאליות.

הערכת השפעה

בדיקה איכותנית מתאימה לקביעת האם למוצר יש השפעות אנטיבקטריאליות. כאשר יש אזור אנטיבקטריאלי סביב הדגימה או שאין צמיחה חיידקית על פני הדגימה במגע עם מצע התרבית, זה מצביע על כך שלדגימה יש תכונות אנטיבקטריאליות. עם זאת, לא ניתן לשפוט את עוצמת הפעילות האנטיבקטריאלית של טקסטיל לפי גודל האזור האנטיבקטריאלי. גודל האזור האנטיבקטריאלי יכול לשקף את המסיסות של החומר האנטיבקטריאלי המשמש במוצר האנטיבקטריאלי.

2、 בדיקות כמותיות

עקרון הבדיקה

לאחר חיסון כמותי של תרחיף החיידקים הנבדקים על דגימות שעברו טיפול אנטיבקטריאלי ודגימות בקרה שלא עברו טיפול אנטיבקטריאלי, ניתן להעריך כמותית את ההשפעה האנטיבקטריאלית של טקסטיל על ידי השוואת גדילת החיידקים בדגימות הבדיקה האנטיבקטריאליות ובדגימות הבקרה לאחר תקופת גידול מסוימת. בשיטות גילוי כמותיות, השיטות הנפוצות כוללות שיטת ספיגה ושיטת תנודה.

הערכת השפעה

שיטות בדיקה כמותיות משקפות את הפעילות האנטיבקטריאלית של טקסטיל אנטיבקטריאלי בצורה של אחוזים או ערכים מספריים כגון שיעור עיכוב או ערך עיכוב. ככל ששיעור העיכוב וערך העיכוב גבוהים יותר, כך ההשפעה האנטיבקטריאלית טובה יותר. חלק מתקני הבדיקה מספקים קריטריונים מתאימים להערכה של היעילות.